חוק הבזק, או בשמו המלא והרשמי "חוק התקשורת (בזק ושידורים)" הוא חוק אשר מצוי משנת 1982 בספר החוקים של מדינת ישראל. מטרתו היא לעגן את תחום התקשורת בישראל בחוק ולקבוע בו כללים ואיסורים רלוונטיים. בכתבה הבאה נציג את עיקרי חוק הבזק וכן כמה סעיפים בולטים.
רישיון לתקשר
חוק הבזק קיים משנת 1982, אך הוא עובר עדכונים בלתי פוסקים על מנת להתאים למציאות המשתנה. החוק נוגע במגוון שדות הנוגעים לעולם התקשורת אולם ניתן לומר כי ליבתו היא בהסדרת הרישוי של גופי התקשורת השונים בישראל.
על פי החוק, על מנת לספק שירותי תקשורת בישראל, חייב אדם בקבלת רישיון משר התקשורת. תחת ההגדרה שירותי תקשורת מתכנסים ענפי הסלולר (פרטנר, פלאפון, הוט מובייל ועוד), ענפי הטלפון הקווי (בזק), ספקי האינטרנט (012 סמייל, נטוויז'ן וכו') ורשתות הכבלים והלוויין (יס, הוט). בנוסף ובאופן ספציפי, חייבות רשתות השידור בכבלים גם באישור מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין על מנת לספק שידורי טלוויזיה.
תחת זאת קיימים בחוק כמה יוצאים מן הכלל, אשר מאפשרים קבלת רישיון גם לא אישור משר התקשורת. לדוגמה, אחד הבולטים שבהם, אשר בוטל בפסיקה של בית המשפט העליון ב-2002, קבע כי תחנת רדיו אשר פעלה באופן פיראטי במשך חמש שנים רצופות לפני שנת ,1999 תהא זכאית לרישיון.
צו שידור
החוק כולל כמה סעיפים אשר מתייחסים לעניינים ביטחוניים ובטיחותיים. בין היתר קובע החוק כי חובה על הספקיות השונות לאפשר שירותים שונים עבור גופי הביטחון במדינה – צה"ל, משטרת ישראל, המוסד וכדומה. החוק פוטר אותן מכל אחריות שהיא על פעולות שנעשו באמצעות שירותים אלו. בנוסף החוק גורס כי לספקיות אסור לגבות תשלום ממוקדי חירום המיועדים לנפגעי תקיפה מינית או אנשים הזקוקים לעזרה נפשית ראשונה.
כמו כן, החוק מגדיר במדויק מהי שעת חירום ומונה מספר תרחישים שמקיימים אותה. בעת שעת חירום, החוק קובע כי על ענפי התקשורת להתגייס לטובת המדינה – להעמיד מערכות תקשורת עבור גופי הביטחון ולהגביל את שירותי התקשורת באזורים ספציפיים בישראל לפי הצורך. האדם האחראי למתן הנחיות מסוג זה יהיה שר התקשורת או נציג של מערכת הביטחון.
הגנה מפני הזבל
עוד שימוש מפורסם של חוק הבזק הוא הגנה מפני דואר הזבל הידוע לשמצה. בתיקון חקיקה שנעשה בשנת 2008 אושר הסעיף בחוק אשר זכה לכינוי חוק הספאם. על פי סעיף, זה אסורה כל שליחת מסר מסחרי בכל אמצעי מדיה, לרבות בקשות לתרומה ולתעמולה שאינה פוליטית, אלא אם כן קיים אישור מפורש לקבלתו בכתב או בהקלטה מהנמען.
חוק זה עורר מהפכה מסוימת ורוקן את תיבות הדואר מלא מעט הודעות ספאם. לפי החוק, זכאי אדם לתבוע פיצוי של עד אלף שקלים עבור כל הודעת זבל שנשלחה אליו, וללא צורך בהוכחת נזק. בעקבות אישור הסעיף, אכן התרחשו מספר תביעות שכאלו, ובתי המשפט פסקו בהתאם פיצויים בסכומים משתנים לטובת התובעים.
