כולנו מכירים את הרגע הזה שבו שיעול קטן מתפתח לדלקת ריאות גדולה, וצריכת "קל גרון" מהר מאוד מדרדרת לצורך בצריכת תרופה קצת יותר רצינית. ההבדל הוא, שבשביל קל גרון לא תצטרכו מרשם, ובשביל תרופה קצת יותר רצינית, או אנטיביוטיקה, בהחלט כן. אז בואו נבין מה ההבדל בחוק: מכירת תקופות עם וללא מרשם.
תרופות ללא מרשם
תרופות ללא מרשם הן תרופות שכל אחד מאיתנו יכול לגשת לבית המרקחת הקרוב ולרכוש אותן, והרוקחים יכולים כמובן למכור לנו אותן ללא מרשם. אמנם בהוראות השימוש תמיד ייכתב שמומלץ להיוועץ עם רופא או רוקח טרם השימוש, אך הדבר אינו חובה והשימוש בתרופה הוא מותר לפי הוראות השימוש – כמה פעמים מומלץ לצרוך את התרופה ביום, כמות וכו'. החל משנת 2005, ישנן תרופות שיכולות להימכר גם מחוץ לבתי המרקחת, בחנויות שאינן בתי מרקחת, ולא על ידי רוקחים.
תרופות כאלו ניתן למצוא בארון התרופות של כל אחד מאיתנו – אקמול, אדוויל, קל גרון, קל בטן ועוד.
תרופות עם מרשם
תרופות עם מרשם הן תרופות שאך ורק בעל מרשם יכול לרכוש, כלומר לאחר ביקור אצל הרופא. כמובן שעל הרוקחים להקפיד שהם מקבלים את המרשם לפני שהם מספקים את התרופה. המרשם הוא ההוכחה שהחולה זקוק לתרופה הזו. תרופות אלו בדרך כלל יהיו תרופות שיש ליטול במינונים גבוהים יותר, ושהחומרים בהן זקוקים לפיקוח רפואי מוקפד יותר.
ההבדל בחוק: מכירת תרופות עם וללא מרשם
ההבדל בחוק בין מכירת תרופות עם וללא מרשם אם כן מתקשר לפקודת הרוקחים תשמ"א (1981) ולתקנות הרוקחים התשמ"ו (1986). בהתאם להנ"ל, במדינת ישראל אפשר לנפק תרופות בהצגת מרשם שרופא חתום עליו. עד אותו רגע, מי שמכר תקופות ללא מרשם, היה נחשב למעשה לעובר על החוק ומבצע עבירה פלילית.
אמנם, בשנת 1994 תוקנו הסעיפים המדברים על הנושא ונוסף סעיף נוסף, לפיו רוקחים בבית המרקחת יכולים למכור תרופות הרשומות בפנקס התכשירים הרשומים הכפופים לפקודה, ושאין צורך להציג מרשם רופא על מנת לשווקן.
אולם מכירת תרופות עם מרשם מחייבת, כמובן, הצגת מרשם חתום ע"י רופא. מכירה ללא מרשם כזה היא עבירה פלילית, שהעונש המירבי עליה כולל מאסר.
ההבדל בחוק: מכירת תרופות עם וללא מרשם אולי לא רלוונטי לקונים, אך רלוונטי מאוד לרוקחים ולמנהלי בתי מרקחת, ועליהם להיות קפדניים ומלאי תשומת לב בעת מכירת התרופות.
לקריאה מעמיקה נוספת, אנו מזמינים אתכם להיכנס לאתר טבע אונליין.