שירות רפואי שניתן כשהוא סוטה מרמת הזהירות הסבירה וגרם נזק למטופל שלא היה נגרם אילו היו ננקטים אמצעי זהירות מקובלים, נחשב כרשלנות רפואית.
רשלנות רפואית באבחון נגרמת בעקבות אי נקיטת האמצעים הנדרשים לצורך אבחון מדויק ובתנאי שטעות באבחון גרמה לנזק למטופל – נזק שיכול היה להימנע לו פעל הגורם הרפואי בזהירות ברמה סבירה. רשלנות רפואית באבחון בכל מקרה של נזק ואף מוות למטופל מאפשרת הגשת תביעה נגד הגורם המאבחן לקבלת פיצוי כספי.
חשיבות האבחנה הנכונה
החוק לגבי אבחון נכון קובע כי על כל רופא לנקוט בפעולות אקטיביות על מנת להשיג אבחנה נכונה ביחס למצבו של המטופל. אין במראה עיניים ובמידע גלוי כדי להוות מידע מספק עבור אבחון מחלות ומצבים רפואיים.
מחובת הרופא לתשאל את החולה היטב על מצבו ולערוך בדיקה גופנית מקיפה, בכל מקרה בו מתעורר חשש או ספק על הרופא לשלוח את החולה לביצוע בירור בחדר מיון, בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה וכן לקבלת חוות דעת של מומחה רפואי בתחום.
מהי אבחנה מבדלת?
גם במידה והסמכות הרפואית לאבחון מצב המטופל סוברת כי נתוני מצב החולה מכוונים לאבחון רפואי מסוים, עליו לנקוט במשנה זהירות ולבצע את דרכי האבחון המקובלות על מנת להימנע מחשיפה לתביעה בעילת רשלנות רפואית באבחון. חלק מאמצעי האבחון הנדרשים לצורך אבחון מקיף על ידי הרופא המאבחן יש לבצע אבחנה מבדלת.
על הרופא להעמיד רשימת מצבים רפואיים שונים העלולים להיות קשורים במצב המטופל כבר בשלב הראשוני ולשלול את התופעות והמחלות השונות מהמצב החמור למצב הקל עד להשגת אבחנה מדויקת. רופא שלא ביצע אבחנה מבדלת עלול להיות חשוף לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון.
שכיחות אירועי רשלנות רפואית באבחון
יש לציין כי רשלנות רפואית באבחון נחשבת לתת תחום הרשלנות הרפואית הנפוץ ביותר. ברוב המקרים מדובר ברשלנות של גורמים רפואיים המהווים את החולייה הראשונה בשרשרת נותני השירות הרפואי לרבות: רופאי חדר מיון, רופאי משפחה ורופאי מוקדי רפואה דחופה.
טעות באבחנה בשלב זה עשויה להיות לעיתים קריטית משום שהיא מונעת או משבשת את המשך הליך הטיפול והאבחנה של המחלה. טעות באבחנה עשויה לגרום לנזק למטופל כתוצאה מטיפול לקוי או שגוי או לאי מתן טיפול רפואי בזמן. אבחנה שגויה במצבי חירום רפואיים עלולה להוביל למצבים רפואיים בלתי הפיכים עד מוות.
רשלנות רפואית באבחון – לסיכום
רשלנות רפואית באבחון מגדירה כל מצב רפואי בו היה מעורב גורם רפואי מאבחן שטעה באבחנתו עקב אי נקיטה באמצעי הזהירות הנדרשים לצורך אבחון מדויק. אי ביצוע אבחנה מבדלת או התרשמות אך ורק ממידע רפואי גלוי, עשויים לחשוף את נותן שירות האבחון לתביעת פיצוי כספי בגין רשלנות רפואית באבחון בו אירע נזק למטופל שיכול היה להימנע בביצוע אבחון בצורה נאותה.
